תכונות העיתונאי וסיפורה של דורותי לורנס

היא הייתה עיתונאית שרצתה להתגייס לצבא בתקופה שבה זה היה אסור, לפחות לנשים, סיפור על תכונות שכדאי שהיו לכל עיתונאי

רבים העיתונאים המוערכים והמוכרים ביותר שכל אחד שמע עליהם, אך ישנה עיתונאית אחת שלא זכתה לתהילה רבה, אך ממעשיה אפשר ללמוד הרבה על תכונותיו הרצויות של העיתונאי. אולי בסופו של דבר לא הצליחה דורותי לורנס להשיג את הסקופ שאותו חיפשה כל כך, אך כל עיתונאי יכול ללמוד ממנה דבר או שניים, לטוב ולרע. דורותי לורנס, או בשמה האחר – טוראי דניס סמית, עשתה מעשה יוצא דופן למען אהבתה לעיתונאות. היא החליטה שהנושא שהכי עניין אותה לכתוב עליו היה צבא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, דורותי לורנס החליטה שעליה להצטרף לשורות הצבא, אך עמדה בפניה בעיה אחת – היא הייתה אישה, ונשים לא לקחו חלק בעולם הגברי שנקרא צבא באותה עת. סקרנות הייתה אחת התכונות שעירפלו את הגיונה של דורותי, והיא נקטה מעשה יוצא דופן והפגינה אומץ שלא פגשתי כמותו בחיי. לדורותי היה רעיון יצירתי במיוחד, היא התחפשה לבן. שני משתפי הפעולה שלה, עמם התיידדה בפריז, ציידו אותה תוך שבוע בנעליים צבאיות, מכנסי חאקי, כותפות, חולצה וחותלות. בתוך שבוע דורותי עלתה על מדים. נותר לה רק להסתיר את החזות הנשית שלה, היא כרכה את עצמה בתחבושות וגילחה את הפנים בתקווה שיצוצו זיפים. משוגעת, מטורפת, חסרת בורג, קראו לה איך שתרצו – דורותי ראתה ברעיון שלה גאונות. בסופו של דבר, דורותי הצליחה להגיע לחזית בעזרת שני חבריה והציגה את עצמה כדניס סמית.

השירות של דורותי לא היה קל. היא הייתה יוצאת בלילות לחפור מנהרות מתחת לקווי הגרמנים ולמלא אותן בחומרי נפץ. תנאי התברואה לא הטיבו עמה גם כן, והיא נדבקה בכינים ופשפשים. במהרה דורותי החלה לחלות ולסבול מעילפון, הבעיה הזו יצרה אצלה חשש חדש – מה אם תתעלף ומפקדיה יגלו שהיא אישה? היא הבינה שקצה סצנת מרד הנעורים שלה הפעם, והודתה בפני המפקד על מעשיה. המפקד אסר אותה בגלל חשד לריגול ובסופו של דבר נאסר עליה לפרסם את סיפורה והיא הלכה לעולמה באלמוניות, ללא 15 דקות של תהילה, בשנת 1964.

דורותי לורנס הייתה תערובת של סקרנות, אומץ יוצא דופן, קצת (או הרבה, תלוי את מי שואלים) חוצפה והרבה יצירתיות, בטחון ושאיפות. הדמות שלה היא השראה לדמותו של העיתונאי, בין אם תסתכלו עליה כ-"עשה" ובין אם תסתכלו עליה כ-"אל תעשה". לרשימת ה-"עשה ועוד איך" שלי, הייתי מכניסה את האומץ, לעולם לא לפחד מזירות חדשות, לא לפחד מאנשים שאומרים לכם שהנושא לא מתאים לכם או הרעיון לא הולם את העולם שלכם. הסקרנות – תמיד תשאפו לחקור, לבדוק, ללמוד דברים חדשים, לראות כל מה שיש לעולם להציע לכתוב עליו כתבה. תהיו בטוחים בעצמכם ובדעות שלכם. תחשבו מה עוד לא סיקרו לפניכם. תכתבו, תבקרו, תביעו דעה! אתה כלב השמירה של הדמוקרטיה, אף אחד לא יכניס להסגר. ובקשר לרשימת ה-"אל תעשה בשום אופן", אולי בניגוד לדורותי, לכם לא כדאי לעבור על חוקים